פסק-דין בתיק ע"א 51605-12-11

המחלוקת

       בעת הרלוונטית היה המערער נשוי לבתו של המשיב. ביום 2.7.2005 נכרת בין המערער למשיב חוזה בכתב, לפיו הלווה המשיב למבקש סך 15,000 דולר, על מנת שיוחזר בחלוף שנה, בלא ריבית. ההלוואה לא הוחזרה. בינתיים התגרש המערער מאשתו. משלא שולמה ההלוואה תבע המשיב את המבקש בבית משפט השלום, בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר.

       המערער התגונן מפני התביעה בטענה, כי את כספי ההלוואה הוא קיבל מגרושתו ומאביה יחדיו, את חלקה של גרושתו בהלוואה הוא כבר החזיר לידיה ישירות, ולא נותרה לו כי אם המחצית המיוחסת למשיב, וגם אותה הוא שילם (לידי המשיב), ביום 4.3.2011.

       כב' הרשמת קמא דחתה את בקשת הרשות להגן. היא קבעה, כי ההלוואה ניתנה על ידי המשיב לבדו, ואת טענותיו על המערער להפנות לגרושתו.

       על כך בא ערעורו של המבקש שלפניי, ובו הוא שב על טענותיו שבפני בית המשפט קמא.

דיון

       בבקשתו ליתן רשות להגן העלה המערער טענה, שלכאורה נוגדת את המסמך שבכתב, שהרי הצדדים להסכם ההלוואה היו המערער והמשיב, כשהגרושה אינה צד לו. עובדה זו עשויה אמנם להקשות על המערער להוכיח את עמדתו, אלא שקושי ראייתי זה איננו עולה כדי כך, שימנע מן המערער את זכותו להתגונן מפני התביעה. עומדות לרשותו ראיות אחדות, העשויות לבסס את עמדתו, ובתוך כך העובדה, שכספי ההלוואה ניתנו מחשבונם המשותף של המשיב ובתו, התכתבויות אחדות בין בעלי הדין שתומכת, לכאורה, בעמדתו, וכן העובדה, שבשנת 2009 הוא שילם את מחצית ההלוואה לידי גרושתו. כל אלה די בהם כדי להצדיק מתן רשות להתגונן.

       עניין נוסף המצדיק מתן רשות להתגונן עניינו בפרשנות שיש ליתן להסכם ההלוואה, ככל הנוגע להוספת ריבית על קרן ההלוואה. הדברים מכוונים לכך, שבהסכם נכתב, כי ההלוואה תוחזר בחלוף שנה, בלא שתיתוסף לה כל ריבית. אחר כך נאמר בהסכם, כי אם לא תשולם ההלוואה, כי אז ישא המערער בהוצאות הכרוכות בגביית כספי ההלוואה. לא נאמר בהסכם, כי במקרה שכזה תיתוסף ריבית על הקרן, ומכאן שאפשרית היא הפרשנות, לפיה על ההלוואה לא תיתוסף כל ריבית, גם לא ריבית כחוק, כפי שדורש המשיב בתביעתו. פרשנות הינה שוות ערך, בעיניי, לפרשנות שנותן המשיב להסכם, משמע שההוצאות עליהן דובר בהסכם כורכות גם ריבית על הקרן. מכל מקום, כיוון שההסכם נוסח בלקוניות מה, אפשר וירצו בעלי הדין להוכיח את כוונתם מתוך ראיות חיצוניות, על מנת לעמוד על כוונתם בעת כריתת החוזה.

       משום כל אלה - יש מקום ליתן רשות להתגונן מפני התביעה.

       המערער העלה טענה נוספת בדבר העדרה של סמכות עניינית לבית משפט השלום, ובטענתו זו יש ממש, שכן עניין לנו בהלוואה שניתנה מאדם לחתנו, בעת שזה היה נשוי לבתו. הסמכות נתונה, אפוא, לבית משפט לענייני משפחה. עם זאת, את התביעה לא ראיתי לסלק על הסף, כי אם להעביר את הדיון בה לבית המשפט לענייני משפחה, וכך אעשה.

       סוף דבר הנני מקבל את הערעור, ומבטל את החלטת בית המשפט קמא שדחתה את הבקשה ליתן רשות להגן, ואת פסק הדין שבא בעקבותיה. ניתנת בזה למערער רשות להתגונן מפני התביעה, בטענות שהעלה בבקשתו.

       את הדיון בערעור הנני מעביר לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, הוא המוסמך מבחינת המקום והעניין לדון בתביעה.

       לפי נסיבות העניין לא ראיתי ליתן צו להוצאות בערעור.

       הערבון שהופקד בידי המערער - יוחזר לידיו, אפשר באמצעות בא כוחו.

ניתן היום,  ו'  אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: